ב7.10 אני ובת הזוג שלי היינו בדירתינו בשכונת הצעירים בקיבוץ כפר עזה.
באותה שבת בבוקר קמנו להתראות בלתי פוסקות של צבע אדום, ובשעה 7:30 קיבלתי הודעה לפאלפון שלי אשר אמרה “בוקר טוב. מחבלים בקיבוץ”. באותו הרגע אני וחברה שלי התחלנו לסגור את החלונות ולנעול את הדלת של הדירה, שמנו את המקרר שלנו על הכניסה לדירה כדי לחסום את הדלת שלא יכנסו מחבלים לתוכה.
בערך בשעה 9 בבוקר כבר התחלנו לשמוע את המחבלים יורים לכל עבר שמעו את הצעקות של האנשים בשניות האחרונות שלהם שקראו לעזרה והתחננו לחייהם אך הדבר לא עזר שמענו את הפיצוצים של הרימונים, המטענים ושל טילי הRPG שפוצצו כל דבר שעמד בדרכם וכל הזמן הזה אנחנו מתחבאים בממד של הדירה. בשעה 11:30 כעשרה מחבלים פרצו לנו לדירה הרסו ושברו כל דבר אפשרי ובזמן שאנחנו בממד מתחבאים מהם אנחנו שומעים אותם צוחקים ומדברים בקשר עם מחבלים אחרים, המחבלים שהו בדירה שלי במשך 5 שעות ואף פתחו את הדלת של הממד 3 פעמים אך לא נכנסו לבפנים ובכך שנינו ניצלנו מהם.
לאחר 30 שעות של פחד ואימה, וללא כל אפשרות לתקשר עם אנשים מבחוץ וללא כל אוכל ושתייה
הגיעו חיילים להוציא אותנו מהגיהנום שחווינו.
לאחר החילוץ גילינו את כל האימה האמיתית שקרתה כל הנרצחים וכל החטופים אשר אנחנו מתפללים שיחזרו אילנו בריאים ושלמים, כאשר ארבעה מתוך חמישת החטופים שעדיין בעזה הם השכנים שלי.